הקשר בין מחשבה מכאיבה או לא מכאיבה לבין אהבה

סוטרא 1.5 :
יש חמישה סוגים של תנודות תודעה – מכאיבות ולא מכאיבות.
מה זו מחשבה מכאיבה?
מה זו מה מחשבה שאינה מכאיבה?
ואיך כל הדבר הזה בכלל קשור לאהבה?

מה שמשנה זה לא מה שאתה עושה או מה שאתה אומר, אלא הכוונה שמסתתרת מאחורי.

וזה המקום בו היוגה סוטרא מתחברת למשנה אבות ה פרק טז’ –
” כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם.”

היוגה רוצה ללמד אותנו אהבה שאינה תלויה בדבר,
אהבה כזאת מתקיימת רק כאשר הפעולות שלנו משוחררות מציפיות מאנשים או מהמציאות.
מחשבה שאינה מכאיבה היא מחשבה שאינה מבוססת על תחושת העצמיות.

מחשבה מכאיבה היא מחשבה שהשורש שלה טמון בהשתוקקות לעונג או בהימנעות מכאב.
“הבעיה היא לא בכאב או בעונג, אלא בתגובת השתוקקות או בתגובת הדחייה” (הדר כהני).

השאלה המתבקשת היא למה שהרצון הטבעי לקבל תענוג יגרום לסבל?
התשובה מבוססת על דיאגרמה מתוך שיעור של הדר כהני –

עונג ->
מתייחסת לאובייקט כמפיק עונג באופן יציב קבוע ומתמשך ->
מוביל להשתוקקות ->
מוביל לסבל כשהאובייקט מפסיק לספק לנו את העונג ->
מוביל לסבל, שנוצר מכך שייחסנו לאובייקט מאפיינים שמההתחלה לא היו שלו.

האם יש לכם דוגמה מחווית החיים שלכם לחוויה של עונג שהובילה אח”כ לסבל?
מוזמנים לספר לי!