מכתב תפילה לאלוהים

אז עוד חודש וקצת יש לי יום הולדת
אתה זוכר מה דיברנו בשנה שעברה?
סיפרתי לך
שהדבר שהכי מרחיק אותי מעצמי
זה שאני לא באמת כנה איתך,
אחד בפה ואחד בלב.
לא קיימתי את זה
אז ביקשתי ממך
שהשנה
באמת אנסה.

עזרת לי המון
אני לא אשקר
וגם השנה
כשהרגע מתקרב
אני מרגישה
שאין כבר עוד משהו
שאני יכולה לעשות או להשיג,
שיקרב אותי אלייך
חוץ משפשוט נדבר.

כמה עבודה יש לי עם עצמי,
אתה בטוח יודע.
נמאס לי
ואני כבר לא יכולה –
להגיד משהו אחד ולהיות משהו אחר.

אנחנו מדברים על אחדות
כבר כמה שנים,
אבל אני לא באמת מצליחה ליישם את זה.

אני לא מצליחה
ולא אצליח לעולם להבין
את הטוב הזה שלך
איך אתה חושב
כל הזמן
רק אחדות ואחדות
רק איך לחבר בנינו,
החלקים הפזורים שלך.

ואני שרויה בחוויית הנפרדות
לא מצליחה לצאת ממנה,
מנסה בוקר וערב.

אז אני עושה מדיטציה,
וכותבת את כל המחשבות שהיו לי על הדף
ומתרגלת קצת תנוחות יוגה
ומקשיבה למישהו עד הסוף
ואז אפילו עוד קצת.

אבל אז שוב
מגיע איזה רגע של עונג
דרך שערים כמו טלפון, מילה טובה או אוכל
ורק בא לי עוד –
להשיג.
להרוויח.
לקבל.
בשבילי.

לקבל בשבילי ולא בשבילך.

מתי זה יקרה?
מתי כבר הלב שלי יהיה נקי?
מתי כל מחשבה תהיה רק מחשבה של אהבה?
מתי אני אהיה באמת בחיבור אמיתי למהות?
בחיבור אמיתי אליך?

משהו בעם שלי משתנה
וזה קטע,
אף פעם לא הייתה
תודעה קולקטבית,
מאוחדת,
כל כך חזקה.

וככל שאני מתקרבת אני יותר ויותר מבינה
אין לי מפתח
ואתה גם לא רוצה
שאני אגע,
בעולם החיצוני.

לא במה שקורה במדינה,
ולא בזה שפגע בי,
אתה לא רוצה,
כמו שתמיד חשבתי,
שאני אהיה הכי חכמה,
וגם לא ממש מעניין אותך
מה יגידו
אחרי שיעור הפילוסופיה הבא.

רציתי להצליח בעולם שלך,
את זה אתה יודע,
אנחנו בשיחות על זה כבר שנים.

רציתי לעשות כסף.
הם אמרו לי
שזו הצלחה,
 שככה מודדים.

אבל היוגה
היא כל כך חכמה,
כי מבחינתה הרווח האמיתי
נמדד בעצמת ההוויה.

הדבר היחיד שאני באמת זכאית לו לפי היוגה,
הדבר היחיד שלגביו הוודאות שלי היא מוחלטת,
היא המציאות של הרגע הזה.

הרגע הזה הוא בעצם הרווח שלי
על פעולות העבר שלי –
זו המשמעות של הקארמה.

אז מה אני באמת עושה כשאף אחד לא רואה?
על מה אני באמת חושבת?
מהן המילים שיוצאות לי מהפה?
מהן הרגשות ששוכנות לי בלב?
איך אני באמת מתנהגת במבחן הכי גדול שהחיים מציבים לי
שזה הראייה של האחר?

אתה רואה ובלתי נראה
אתה בכל מקום,
אבל אתה גם בשום מקום.

והאמת היא שאולי
אפילו
גם אתה
הפסקת
להשתמש
בסרגל.